קרן עדן- מרפאה בעיסוק, אחראית תחום התפתחותי בטיפול נמרץ פגים ויילודים במרכזהרפואי שיבא בתל השומר

הפחתת גורמי הסטרס בפגייה

יש הבדל משמעותי בין פגים לתינוקות שנולדו בזמן. פג לא סיים את תהליך ההבשלה, המוח שלו עדיין לא בשל, המטרה בפגייה להתאים את הגרייה הסביבתית ואת הטיפולים (המנח והמגע) לגיל המתוקן שלו. פג שנולד בשבוע ה-26 אינו דומה במיומנויות ובתפקודים שלו לפג שנולד בשבוע ה-35.

תינוק שנולד בשבוע ה-24 להריון, נמצא במצב סיכוני מבחינת התפתחות ותחלואה. המטרה שלנו למנוע ממנו גורמי סטרס שישפיע על התפתחותו בטווח הארוך.

אנו דואגים שהתינוק לא יהיה מוצף בגירויי אור ושמע (צפצופי המוניטורים, בכי תינוקות). יש בפגייה פרוטוקול לרמת הרעש – הצפצופים של המוניטורים הכרחיים לטיפול, כיוונו את המוניטורים כך שלא יצפצפו על כל דבר.  

הפג חשוף גם לגירויי מגע שנגרמים על ידי הבדיקות השונות שהוא עובר בתדירות גבוהה. כשרופא או אחות בודקים אותו או מבצעים בו טיפול פולשני נגרם לו כאב. אפילו החלפת חיתול מכאיבה לו. אנו דואגים לריכוך הכאב באמצעים לא תרופתיים -  מנח נוח, מגע, מוצץ, הפחתת גירויים. שהרי תינוק כאוב לא ישן היטב. 

האכלה

ככל שהתינוק גדל, הבשלות שלו גדלה מבחינת מערכת שריר-שלד, נשימה ויכולת אורלית, והמיומנויות שלו משתפרות. פג בגיל 27-26 שבועות אינו יכול לאכול מבקבוק. החל משבוע 34-33 אפשר לצפות ממנו שיוכל לאכול באמצעות פיו ואנו מעודדים הנקה תוך כדי מגע עור בעור (בטן התינוק על החזה החשוף של האם). חושפים אותו למגע , לטקסטורה, לריח של השד ולטעם של החלב... תהליך ההנקה דורש למידה של הפג וסבלנות של האם, במידת הצורך נותנים לו חלב אם מבקבוק. חלב אם הכי טוב, במידת הצורך נותנים תחליף חלב אם.  

מנח ומגע (כבר 24 שעות אחרי לידת התינוק) מצליחים לשמור על כל המדדים שלו – חום גוף, דופק, לחץ דם, רמת הסטרס, ומכאן ספיגת האוכל, העלייה במשקל ואיכות השינה.

השינה

השינה היא אחד הפרמטרים החשובים ביותר בפגייה. אנו מקדשים את השינה, כיוון שהיא עוזרת בהחלמה, בגדילה ובהתפתחות המוח ובשמירה על האנרגיות. תינוקות רגילים לא מכירים לאוכל כיוון שרוצים שיפתחו מעגלי רעב-שובע, ואולם פגים יכולים לצלול לשינה ממושכת בלי להפגין סימני רעב ולכן עלינו להעיר אותם כל שלוש שעות כדי להאכילם. ככל שהם גדלים, המוח מבשיל והם לומדים להראות סימני רעב ואפשר לנקוט האכלה גמישה מבחינת מרווחי הזמן. 

כדי לא לערער את שנתם בין הארוחות, אני משתדלים לתזמן את הבדיקות, לקיחת הדם, הטיפולים או החלפת החיתול סמוך למועד הארוחה.

שפת הפגים 

לפגים יש שפה התנהגותית משלהם. סימנים ואיתותים שונים מתינוק שנולד במועד. אלה סימנים מוטוריים (תנועות והבעות פנים) וסימנים במדדים. פג לא יראה סימני מצוקה בבכי. אם הוא אחרי גיל 26 שבועות הוא עשוי לפקוח את עיניו כתגובה לסטרס או כאב. כך הם מבקשים עזרה, הצוות חייב להכיר את הסימנים וללמד את ההורים. 

חשיבות נוכחותם של ההורים

מבחינת האם, שילדה בשלב שלא הייתה מוכנה ללידה מבחינה רגשית, והיא מתמודדת עם הפחד אם התינוק יחיה ואיך יתפתח. המטרה שלנו למנוע את הריחוק הרגשי בין האם לבין התינוק ולקרב ביניהם.

תינוק מזהה את המטפל העיקרי שלו על פי המגע, הריח והקול. הוא לומד לבטוח בו. לכן, חשובה נוכחותם הרציפה של ההורים בעת שהותו בפגייה – למגע עור בעור, להחלפת חיתול, להאכלה. יש המון ידיים שמטפלות בפג, רובן נוגעות בו בחוזקה, דוקרות מכאיבות. ההורים הם המנחמים העיקריים, אלה שאינם מכאיבים...

הורים שרכשו ביטחון בעת שהותם בפגייה, ה"נחיתה" בבית תהיה רכה יותר.

צוות רב תחומי

המחלקה בשיבא פועלת על פי מודל מתקדם – כל הצוות הטיפולי וההתפתחותי (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה) עובד בשיתוף פעולה, בראייה רחבה מולטידיסציפלינרית (רב תחומית) והוליסטית, תוך חילופי מידע וממשק בין הצוות הרפואי והצוות ההתפתחותי, ומתוך תפיסה שהמשפחה והתינוק הם אחד. למשל, כשרופא ירצה לעשות פרוצדורה פולשנית הוא יקרא לצוות שלי כדי למנוע כאב.  

רחצה

כל עוד הפג באינקובטור אי אפשר להוציא אותו לגיגית לצורך רחצה. זוהי פעולה סטרסית, מלחיצה, אז מנקים אותו בעדינות בארבע ידיים באמצעות מטלית לחה. כשהוא גדל, מהשבוע ה-34 בערך, אפשר להוציא ולרחוץ אותו.

לבוש

התינוקות בפגייה מקבלים בגדים רק כשהם עוברים מהאינקובטור לעריסה. הם נמצאים באינקובטור עטופים בחיתול עד שבוע 34 ומשקל 1.75 ק"ג. כשעוברים לעריסה מלבישים אותם. יש חשיבות גדולה בהתאמת הבגד לגודל התינוק. צריך להדק את הבגד ולהעמיק את המגע של הבד בגוף כדי לא יאבד את חום הגוף, שיחוש מוגן יותר ונינוח יותר. בדרך כלל משתמשים בבגדים של מחלקת יילודים המותאמים למשקל 2 עד 3 ק"ג, והבגדים האלה גדולים ומסורבלים מדי לפגים קטנים, אינם הדוקים מספיק, משפיע על התנועתיות שלהם, וגם מקשים על ההורים בתהליך ההלבשה וההפשטה. 

לעתים ההורים חשים חרדה ודיכאון וצריך לתת להם תחושת מסוגלות ובכך להיטיב את מצבו ההתפתחותי של התינוק.

כשהבגדים בגודל מתאים לתינוק גם ההורים יוכלו להתנסות בהלבשתו, וכך יגברו תחושות המסוגלות והביטחון שלהם. זה חשוב מאוד לחיבור ולקשר בין ההורים לתינוק (אנחנו מטפלים בתינוק שלנו, לא מישהו אחר מטפל בו). כשלתינוק נוח – להורים נוח.  בגד לפג , זה קריטי. 

הבגדים של בייביפג מותאמים לגודל, עם סקוטשים ופתחים המיוחדים לחיבור לעירויים ולמוניטור. כשהפג מגיע הביתה צריך למצוא לו בגדים שמתאימים למשקל של כ-2 ק"ג. 

כיוון שעור הפגים רגיש מאד למגע הבד, חשיבות שיהיה עשוי מ 100% כותנה, ללא כפתורים ותיקתקים. כאמור, בגד מתאים משפיע על חום גופו של התינוק, על התנועתיות שלו, על הנינוחות והרוגע שלו, וגם על היכולת לטפל בו.

הביתה

מועד השחרור מהפגייה תלוי במצבו הרפואי של הפג (שחרור מזונדה, אכילה דרך הפה, טמפרטורת הגוף). בממוצע פגים משתחררים סביב השבוע ה-36 ובמשקל 1.900 ק"ג.

אחרי הפגייה התינוק עובר למעקב במרפאת פגים במכון להתפתחות הילד, בבית חולים או בקהילה (קופת החולים). המעקב כולל על פי הצורך רופא התפתחותי, נוירולוג, מרפאה בעיסוק או פיזיותרפיסט/ית.

הפער בין הגיל המתוקן לגיל הכרונולוגי אמור להיסגר בתוך שנתיים, יש תינוקות שמקדימים ויש תינוקות שמאחרים ומגלים קשיים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים, ולכן צריך להמשיך בטיפול.

מרחב המיטה / העריסה

כשהפג בבית, יש הורים שמכניסים למרחב המיטה את ה"נחשוש" - כרית הפעילות מאורכת ועגולה כמו נחש. הם מעידים על כך שה" נחשוש" מאפשר לתינוק לשכב במנח עוברי כמו ברחם, כמו בקן, שהוא רגוע, מווסת חושית, נינוח יותר וישן טוב יותר. 

ואכן, בתקופת הפגות, המנח הזה חשוב להבשלה המוטורית של הפג (שריר-שלד). הקן הזה תוחם את מרחב הגוף, מספק לפג גבולות, מווסת את חושיו, מרגיע אותו ומעניק לו תחושת מוגנות. עם זאת, מבחינה התפתחותית, לאחר שהפג הבשיל - כבר אין צורך ב"נחשוש". זה לא מסייע להתפתחותו. וזוהי בחירתו של ההורה ובכל מקרה לתקופה מוגבלת (כחודשיים).

מבחינה בטיחותית, ההמלצה שלנו היא לא להניח במיטה או בעריסה כל חפץ שעלול לחנוק את התינוק. עם זאת, ה"נחשוש", ללא שום פריט נוסף במרחב המיטה – בטיחותי. 

כך גם בעניין מגן מיטה – אומנם התינוק אוהב מגע ונוהג לחפון את ראשו במגן, אך אנו ממליצים לא לשים מגן מיטה, ואם שמים – יש לוודא שהוא בטיחותי, קשור היטב לדופן המיטה, לא רפוי וללא חוטים משוחררים.